נימוקי פסק הדין בתיק עד"י 2938/09

                                                                                                                       עד"י 2938/09

בית המשפט הצבאי לערעורים                                                                                     עד"י 2938/09

באזור       יהודה       והשומרון                                                                           

בפני המשנה לנשיא: סא"ל נתנאל בנישו

המערערת: התביעה הצבאית (באמצעות סרן אסף עזרתי)

נגד

המשיב: פאיז מאהר פאיז זכראנה, ת"ז 910754423 (באמצעות ב"כ עו"ד איאד מחאמיד)      התובע הצבאי (באמצעות סרן אסף עזרתי)

ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש הצבאי שומרון (בפני כב' השופט רס"ן אחסאן חלבי)

בתיק מס' 5103/06 מיום 2.8.09

(הערעור נדחה)

תאריך הישיבה: 11 בנובמבר 2009, כ"ד בחשוון התש"ע.

נימוקי פסק דין

ביום 11.11.09 דחיתי את ­­­­­­­­­­­ערעור התביעה נגד קולת העונש שהוטל על המשיב. להלן יובאו הנימוקים לפסק דין זה.

ההליכים עד לגזר הדין

המשיב הועמד לדין בעבירות של החזקת כלי ירייה, רובה 1 - M אשר היה שייך לחברו,­­­­ ובו החזיק המשיב מס' שעות עד להחזרתו אל בעליו.המשיב וחבריו ערכו מטווח באמצעות נשק זה. עוד הואשם המשיב בכך שהיה שותף להנחת פצצה והפעלתה נגד ג'יפים של צה"ל, כאשר פיצוץ המטען הביא לתגובת החיילים שפתחו באש.

בתום ניהול ההליך בפניי בימ"ש קמא, הורשע המשיב בעבירה הראשונה בלבד ודינו נגזר בהתאם לעונש מאסר שיחפוף את ימי מעצרו, היינו 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל ולמאסר מותנה. התביעה הצבאית לא השלימה עם הכרעת דינו של בימ"ש קמא, ועל כן, ערערה  נגד זיכויו מפרט האישום השני. יצוין כבר כעת כי ערעור זה נשמע כשהמשיב כבר שוחרר ממאסר ומבלי שנתבקש מביהמ"ש לערעורים להורות על מעצר המשיב. ערעור התביעה שנדון על ידי התקבל והמשיב הורשע בעבירה שיוחסה לו באישום השני כאמור. לנוכח הרשעה חדשה זו הוחזר התיק לבימ"ש קמא לגזירת הדין. בה בעת הורתי על מעצרו המיידי של המשיב עד לסיום ההליך בבימ"ש קמא. בהתאם לאמור, שמע בימ"ש קמא את טיעוני הצדדים לעונש ובסיומם גזר על המשיב 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל מהם תנוכה תקופת המאסר אותה ריצה המשיב בעבר.

ביהמ"ש ציין בגזר דינו כי החליט להקל בעונשו של המשיב ממספר סיבות מצטברות, בראשן העובדה כי המשיב שהה מחוץ לכותלי הכלא משך כשנה וחצי כשבתקופה ארוכה זו החל ללמוד ולעבוד ואף עמד להתחתן. עוד עמד ביהמ"ש על רמת הענישה שנקבעה בעניינם של שני מעורבים נוספים בהנחת המטען (אלה נשפטו, האחד ל-7 שנות מאסר והשני ל-80 חודשים). ביהמ"ש קבע כי

לנוכח נסיבותיהם השונות אין ללמוד מהם גזירה שווה לגבי עונש הראוי למשיב.

לנוכח כל אלה, קבע בימ"ש קמא כי במקרה המיוחד שבפניו "כל נקודת האיזון שבין שיקולי ההלימה, ההרתעה והשיקום משתנה לה" , זאת מבלי שיהא בדבר כדי לשקף את רמת הענישה הנהוגה באזור.

טיעוני הצדדים בערעור

התביעה הצבאית סברה כי שגה בימ"ש קמא בהטילו על המשיב עונש החורג באופן דרסטי מרמת הענישה הכללית והפרטית, תוך התעלמות משיקולי הגמול וההרתעה. לדעת התביעה, גם בהתחשב בנסיבות לקולא שפורטו, לא היה מקום ליצור פער עונשי כה משמעותי בין המשיב לשני שותפיו שלא נבדלו בהרבה בנסיבותיהם. על כך הוסיפה התביעה כי אין להשלים עם הטלת עונש מאסר בין תשעה חודשים בלבד בגין הנחת מטען שהופעל כך שחיילי צה"ל השיבו באש.